על ניצחון, רכבות ופספוסים

עם עובדות אי אפשר להתווכח.

(גם עם סבתא שלי, אבל זה סיפור אחר.)

כמה עובדות שלא ידעתם עלי:

עד היום אף אחד לא ניצח אותי בריצת מרתון.

עד היום אף אחד לא ניצח אותי בשיט מפרשית.

עד היום אף אחד לא ניצח אותי בתחרות הדפסה עיוורת מהירה.

להמשיך?

לא. אני לא כזה כישרוני או כזה ספורטיבי.

ההפך.

אני לא.

אני רק לא מתחרה.

לא מתחרה. אז לא מנצחים אותי.

כאשר משחררים את תודעת התחרות. להיות מהירים יותר, יפי יותר, מרוויחים יותר,

עם רכב מפואר יותר, וכו' וגו' אז יש חלק מהתודעה שמתחיל להיות שקט (לא לדאוג! יש מלא חלקים שנשארים רועשים).

האושר שלי לא חייב להיות בהשוואה לאחרים.

הסיפוק לא חייב להיות תלוי בזה שאני יותר טוב במשהו מאחרים.

ללמוד מיומנויות זה חשוב וזה נפלא אבל לא בשביל להוכיח לאחרים מה אנו שווים.

כאשר נוסעים ברכבת אז הנוף עובר מהר. אנחנו צריכים להגיע למקום מסויים בכמה שפחות זמן.

אבל אז אנחנו מפספסים את הנוף. הוא רץ לנו מול העיניים.

אבל אם אנו הולכים ברגל אנו חווים את הצבעים, הצורות, הריחות, סדר האדמה.

"לחיות חיים של להשיג כמה שיותר זה דבר מעייף מאד" הרוזן שלאף שטונדה.

"רגע זה הוא רגע נפלא" טיך נהאת האן.

כדאי שנלמד להאט. לא בשביל לא לחוות דברים. ההפך. כדי לחוות דברים במלואם.

דווקא שממהרים מפספסים המון דברים.

אם נוכל ליצור קצת שפיות בחיים שלנו מלאי המרוצים זה יהיה נפלא לגוף ולתודעה שלנו.

לפעמים זה נראה בלתי אפשרי.

"הכל אפשרי!!!" ג'יימס אלבו ג'ונייור - האדם הראשון בארה"ב שנתן לק למרפק של עצמו

איך עושים את זה?

המצרכים תרשמו:

1. ענווה. אל תחיו בשביל להרשים אחרים. אל תתחרו ואל תשוו.

2. תבינו שבסוף המירוץ כולם מגיעים לאותו מקום.

3. נסו מדי פעם לצאת לטבע ולא לעשות יותר מדי.

גלו שאחרי שעה כל האדרנלין יורד והשקט הנעים מחלחל וזה לא רע בכלל.

4. פשטות. אל תעמיסו על החיים שלכם המון דברים. שחררו קצת.

5. תבחנו אם אתם גרים בבית גדול מאד, כדי לאחסן המון דברים, שקניתם בהרבה כסף ואתם

משתמשים רק ב 4% מהדברים וגם זה ביום טוב.

7. תעזרו באנשים. שתפו בעול שלכם אנשים שיכולים להקל בכל מיני צורות.

8. שבו עם עצמכם כמה דקות בכל יום בלי לעשות כלום. רק תהיו נוכחים לרגע.

9. לכו עם קרוקס.

שיהיה סופ"ש איטי ונעים.

אלון